ההורים שלי רוצים לשפץ את הגינה שלהם כבר הרבה זמן. למרות ששניהם קיבוצניקים לשעבר, את היכולות שלהם בתחום של גידול וטיפוח צמחיה הם השאירו לפני בערך 35 שנה בקיבוץ ומאז בכל ענות השנה כמעט הגינה שלנו צהובה (בחורף ירוקה מעשבים שוטים), יבשה ובעיקר סובלת. מידי כמה חודשים אמא שלי מחריכה את אבא שלי להוציא את המקצרה ולעבור על הדשא, לגזום את העשבים השוטים. אם אין דשא, לפחות שיהיה ריח של דשא קצור. שהשכנים יחשבו שיש.
אבא שלי כבר הרבה שנים מדבר על השטח הדשא עם בטון, וסגירת הדף הזה בחייו של חצר עם דשא. הוא מיצה. הרבה רעיונות עלו לאורך השנים, אבל הרעיון האחרון תפס סוף סוף. הכל קרה כשישבתי בתור לקוסמטיקאית שלי וקראתי מגזין בתחום של עיצוב הבית. היתה שם כתבה ארוכה על בטון ועל שימושים חדשים לבטון. נושא המאמר היה רצפות דקורטיביות מבטון. זה נשמע הזוי כי רובנו מכירים בטון כחומר קשה, אפור שמשמש לבנייה. אז זהו, שלא רק. על ידי שימוש נכון בבטון, מדה מתפלסת ובטון מוחלק, ניתן לעשות רצפות דקורטיביות שנראות מעולה. כשראיתי את התמונות לא האמנתי שזה באמת עשוי מבטון. ביקשתי מהקוסמטיקאית את העיתון והבאתי להורים שלי. הם ממש התלהבו מהרעיון וממה שראו והתחילו לברר עם חברות שמתמחות בתחום של בטון לגבי רצפות דקורטיביות.הם קיבלו הצעות מחיר ובחרו בדיוק מה הם רוצים, ואחרי החגים אמורים להתחיל לעבוד אצלם. אבא מאושר, אמא מקווה לטוב ואני בטוחה שזה יצא יפה. בטח יפה יותר מה”דשא” שיש לנו כרגע.
כשהתחלתי לעבוד בעבודה הנוכחית שלי לפני מספר חודשים, הבניין שבהמשך הרחוב החל להבנות. כשהגעתי הפועלים עוד יצקו בטון בבסיס המבנה, ואפילו לא הייתה קומה אחת בנויה.
לבנות בניין זה עסק של חודשים, אבל זה תמיד מדהים אותי לעקוב אחרי ההתקדמות של בנייה. הקצב (לדעתי לפחות) תמיד מפתיע, וההתקדמות מהשלב של השלד עד לשלב ששמים זכוכיות הוא מדהים לדעתי.
במשך בחודש הראשון כל מה שראיתי זה שבוצעו שם עבודות בטון רוב היום. היה שם מערבל בטון שעמד באופן קבוע מספר שבועות. אני לא ממש מבינה בכל התחום של עבודות בטון ובנייה, אבל המערבל בטון עמד שם וממה שאני ראיתי היה כל הזמן בפעולה. אני מאמינה שהיו מספר מערבלי בטון שעשו נגלות עם בטון מהמפעל כל פעם, אחרת אי אפשר להסביר את קצב ההתקדמות המהיר.
לאט לאט נוספה עוד קומה ועוד קומה, והמבנה התחיל לתפוס גובה וצורה. מדובר על בניין משרדים ענק. לאחר שסיימו את השלב של עבודות בטון, וכל מה שקשור לשלד הבניין התחילו לשים זכוכיות בכל החלונות. הגודל של זה לא נתפס, ולא ברור לי כיצד כל זה נעשה, בעיקר בגבהים. ציוד מכני כמו מנופים היה שם בשפע והם הרימו ציוד בלי הפסקה. זה היה ממש מדהים.
זהו, עכשיו הבניין בשלבים סופיים אני חושבת, לפחות בחינת הבנייה והחוץ שלו. הוא שלם מבחוץ, ונראה ממש יפה, וכל זה תוך מספר חודשים בלבד. מדהים.
כל מי שגר בתל אביב יודע שכבר כמה שנים טובות עושים שיפוצים ברחוב אבן גבירול. כל כמה חודשים מתקדמים קצת צפונה, מתלבשים על אזור חדש ומתחילים להפוך אותו. כבישים, מדרכות, עצים, הכל נהרס ונבנה מחדש. אז לפני כחודשיים הגיעו לאיזור שלי. אני גרה בצפון הישן וזה בערך הקטע כביש האחרון שיעשו ואז יסיימו. שלא תבינו לא נכון, אני מאוד בעד אותם שיפוצים, בעיקר כי מרחיבים את המדרכה ושמים שביל רוכבי אופניים. אבל לשמוע עבודות בטון וכל מיני מכבשים עובדים כל הלילה זה לא ממש כיף.אני מבינה שהמצב לא מאשר לעבוד בשעות אחרות, אחרת הבלאגן והעומס שיווצר יהיו בלתי אפשריים, מה עוד שזה ציר חשוב לאמבולנסים בדרך לאיכילוב. אבל אותם שיפוצים עדיין גורמים לי ולתושבי הסביבה לסבל. מדובר בעבודות רציניות, הופכים את כל הכביש, עושים ביוב. עבודות שגורמות להרבה רעש. ואם זה לא מספיק עוד עושים לנו במשך היום עבודות בטון בגינה… השכנים התלוננו שנכנסים הרבה הומלסים מכיוון רחוב אבן גבירול, אז בונים שם חומה מבטון… על זה מבזבזים את כספי הועד.מלבד הצרה שברעש בלילות ובימים, גם כלי העבודה שלהם נשארים ברחוב שלנו כל יום כדי לשמש אותם בלילה הבא. וכשאני אומרת כלי עבודה, אני לא מתכוונת לפטיש ומברגה…אלא למכבשים וטרקטורים קטנים.בקיצור, זה די סבל, אבל למטרה טובה, ואין להתעלם מכך. מקווה שבקרוב זה יגמר.
שבוע שעבר כשישבתי וחיכיתי להיכנס לרופא, עלעלתי במגזין בתחום העיצוב ונדהמתי לגלות מה עושים היום עם בטון. אם נבדוק אצל רוב האנשים על מה הם חושבים כשמדברים איתם על בטון, הם ודאי יחשבו על אתר בנייה, או על מבנים אפורים, עשויי בטון. ובאמת עד לפני כמה שנים בטון שימוש בעיקר בבניה, למדרכות ועוד מבנים שונים כמו גדרות או בצבא לצורך בניית גדרות ומגנים. אם לסכם, אני חושבת שרוב האנשים חושבים שבטון זה חומר גס, שמשמש רק כבסיס למשהו, ולא חשבו על בטון כאופציה לעיצוב ביתם בשום דרך.
אז מסתבר שהיום בטן לעיצוב רצפות דקורטיביות הוא לא פחות מלהיט. בעזרת בטן מסתבר שניתן לחקות חומרים אחרים, יקרים יותר, בצורה טובה מאוד. הרצפות הדקורטיביות שיוצרים מבטן הן יפיפיות, וכשמסתכלים על זה קשה להאמין שאכן הן עשויות בטון.
לצורך החלקת הרצפות משתמשים בחומר שנקרא בטון מוחלק, אשר דומה מאוד למדה מתפלסת (למבינים בתחום). בטון מוחלק הוא חומר על בסיס צמנטי אשר מתפלס מעצמו בתהליך פשוט ומהיר יחסית.
את הרצפות הדקורטיביות מבטון ניתן לעשות במגוון צבעים וצורות. הן נראות מצויין, קלות לניקוי ולתחזוקה. אני אישית עדיין לא נתקלתי ברצפות בטון, אבל ממה שראיתי במגזין זה נראה מדהים, וממה שהבנתי מהמגזין המחירים לא בשמיים יחסית לחומרים אחרים.
אז אם אתם בונים בית או מרצפים שווה לבדוק את האופציה של שימוש בבטון, אני חושבת שעכשיו זו רק תחילת ההתעסקות בזה, ובהמשך זה הולך להיות להיט גדול. רק חשוב לוודא שהחברה אותה אתם בוחרים לביצוע של עבודות הבטון תהיה חברה שמתמחה בבטון, חברה רצינות ומקצועית.
אחד המוצרים שאסור להכניס לתוך עזה מאז תחילת המצור הם בטון ומתכת. באין בטון התחילו תושבי העיר לבנות בבוץ ובחימר כתחליף לבטון.
מבני בטון רבים נהרסו בעזה בעת מבצע עופרת יצוקה, ולמרות התרומות הרבות מרחבי העולם שנתרמו לצורך שיקומה של עזה, השיקום לא יכול להתחיל לטענת התושבים כל עוד המעברים סגורים ועד אז לא ניתן לבצע עבודות בטון שונות. וכל זה לגבי בטון בצורתו הבסיסית ביותר, לא מדובר באמצעים מתקדמים יותר כמו מדה מתפלסת, או בטון מוחלק או בטון דקורטיבי.
כמו כן, חלק מהכספים שנתרמו לצורך השיקום הולכים לידיים הלא נכונות, דבר המשאיר את תושבים רבים ללא קורת גג.
לתושבים פשוט נמאס לחכות למעבר של בטון אל תוך הרצועה, וניתן לראות שהתופעה של בניה בבוץ הולכת ומתרחבת. הבנייה בבוץ נעשית על ידי ערבוב של חימר, חול וקש. המבנים שנוצרים חזקים מספיק ואפשר גם לעצב אותם בצורה טובה. הם קרירים בקיץ וחמימים בחורף, כך שהם מהווים פתרון טוב עבור תושבי עזה.
מחירי הבטון בעזה עלו מאוד מאז הסגר. הדרך היחידה בה מגיע בטון לעזה היא דרך המנהרות, אבל העברת חומרי בטון דרך המנהרות היא לא פשוטה, כך שמעט מאוד בטון עובר, ומחירי הבטון עלו מאוד עקב כך. אם לפני המצור על עזה מחיר הבטון עמד על 20 שקלים לשק, היום שק מלט אחד עולה פי 6 ממה שעלה לפני המצור.
שימוש בבטון לצרכי בניה הוא כמעט הכרחי, ולהסתדר בלעדיו כשיש צורך בשיפוץ ובנייה מחודשת של מבנים רבים כל כך זה ממש בלתי אפשרי. בטון הוא מצרך נדיר מאוד בימים אלה בעזה, והמחסור בבטון וגרם להאטה בקצב השיקום, דבר אשר מסב סבל רב לתושבים. כל עוד הסגר נמשך על הרצועה ימשיכו תושביה לחפש תחליפים שונים לבטון לצורך בניית הבתים שלהם. עד שיהיה שלום.
אני מאוד אוהבת את להקת כנסיית השכל, ותמיד אני מקשיבה לשירים שלהם ומנסה להבין אותם ולפרש אותם. אני מוצאת בהם הרבה עומק והרבה כאב. אחד השירים שאני הכי אוהבת נקרא “הלילות”. אחד המשפטים בשיר, לקראת הסוף שלו, הוא “אני ממשיך ללכת, הבטון אוהב אותי”.
הרבה זמן ניסיתי לחשוב מה זה אומר. למה הוא מתכוון שהוא מתייחס לבטון? הרי בטון זה משהו קר, אפור שיוצר אסוציאציה לא מאוד נעימה וחמה, לא כזאת שקשורה לאהבה. שכשחושבים על בטון חושבים על עבודות בטון, בניין, שיפוצים וכו’. אז למה הוא מתייחס לבטון בשיר רומנטי?
בפירוש הפשוט, הוא מן הסתם מתכוון לבטון עליו הוא הולך – המדרכה. אבל מה שמעניין באמת זה למה הוא מתכוון מעבר לזה. נראה לי שהוא מקשר בטון לבדידות. הרי כל השיר מדבר על זה ש”הלילות שייכים לאוהבים אבל לא רק” ז”א שיש גם אנשים בודדים בלילות.
הוא ממשיך את השיר כשהוא מספר שהוא הולך אל חוף הים ורואה יצורים עם ארבע ידיים ורגליים- הכוונה מן הסתם לזוגות, ואומר שהלילות שייכים להם, אבל לא רק. זאת אומרת שיש אנשים בודדים, ושאולי תמיד לילות מתחבר למשהו רומנטי, אינטימי, אבל יש בו גם הרבה בדידות אם אין עם מי לחלוק אותו. ומשם הוא ממשיך ללכת ואז מגיע המשפט של “הבטון אוהב אותי”. אולי זה בקטע שכולם בזוגות והוא עם הבטון, משמע – לבד.
מן הסתם השיר מדבר על זוגיות ועל בדידות, יכול להיות שבגלל זה הוא בחר להשתמש במילה בטון שבאמת בהקשר הזה נותנת תחושה של קור ושל בדידות וריחוק. לסיכום, להקה מומלצת ביותר, אם יהיה סיבוב נוסף מומלצת בחום ההופעה שלהם בליווי כלי מיתר- משהו מטורף.
אחת הסדרות הכי טובות שנעשו בשנים האחרונות בטלוויזיה לדעתי היא הסופרנוס. למי שלא מכיר, זו סידרה שנונה, מצחיקה ומאוד מעניינת על עולם המאפייה בניו ג’רזי, ועל המלחמות של משפחות פשע אחת בשנייה. הסדרה מאוד אלימה ויש בה תיאורים של חיסולים בשיטות שונות.
באחד הפרקים, לאחר שהחבורה של סופרנו נפטרת מאחד האויבים שלהם, הם מחליטים להפטר מהגופה בצורה מאוד מעניינת. הם הולכים לבניין שנמצא בתהליך של בניה, ובתוך כל הבלאגן של אתר בנייה, עם כל חלקי הבטון המפוזרים מסביב, ומוטות הברזל, הם שמים את הגופה על הרצפה בין שני מוטות, וממלאים את החלק עם בטון טרי. איזה רעיון גאוני. שמעתי פעם סיפור על גופה שנתגלתה בתוך קיר בטון, אבל אני חושבת שהסיפור הזה לא אמיתי.
אני חייבת להודות שלמרות שאני לא בעסקי פינוי זבל, בנייה או מאפיה בכלל זה נשמע לי רעיון מבריק. באמת! חייבים להעריך את היצירתיות. הרי לא תהיה שום אפשרות לגלות את הגופה אלא אם יהרסו את הבית או שיחליטו לעשות חיזוק של המבנה וישברו את הקירות.
הבעיה היחידה שהצלחתי לחשוב עליה בכל הנושא של להפטר מגופה בבניין או ביסודות של בניין, היא שאם למשל שמים את הגופה בתוך קיר ויוצקים עליו בטון, מה קורה לקיר או לרצפה כשהגופה נרקבת ונשארות רק עצמות? האם העובדה שנוצר שם חור בגודל של אדם לא מהווה סכנה ליציבות של הבניין? או אולי הבטון חזק מספיק בשביל שזה לא יהיה מורגש?
ועוד בעיה קטנה יותר, אם יש אדם מת בתוך הרצפה, איך דואגים לכך שהבטון מוחלק כמו שצריך?
בכל מקרה, אני ממליצה על הסדרה בחום! התסריט מעולה, השחקנים מצוינים, ממש תענוג לצפות!
לפני שבוע הייתי בביקור אצל רופא השיניים, ובזמן שחיכיתי שיגיע תורי, עיינתי במגזין עיצוב שהיה על השולחן בחדר ההמתנה. בין העמודים מצאתי כתבה מעניינת על עבודות בטון בתחום של עיצוב הבית, ועל כך שזה נהיה מאוד אופנתי.
הכתבה דיברה על שני דברים עיקריים – הראשון היה רהיטים מבטון והשני רצפות דקורטיביות מבטון, שהפכו מסתבר ללהיט בשנה האחרונה.
הבטון הוא חומר ששימש בעבר לצורך בניית בתים, בניינים ומדרכות בעיקר, אבל בשנים האחרונות גילו כי זה חומר שניתן לעבוד איתו בצורות רבות, ולחקות בעזרתו חומרים אחרים, יקרים בהרבה. הבטון הוא חומר זול יחסית ושימוש נכון בו יכול להוביל לתוצאות מאוד יפות.
מה שהראו בכתבה היה עבודה של שני מעצבים הולנדיים שעיצבו רהיטים מבטון. מה שהיה כל כך מרשים זה שהרהיטים נראו כאילו הם עשויים מבד ומחומרים מאוד רכים. על ידי חריצות בבטון, הם הצליחו לתת לרהיט מראה רך ונעים, ונדרש ממני קצת זמן ושימוש בדמיון כדי להבין שאכן מדובר בבטון. אני לא בטוחה שזה מה שהייתי בוחרת לסלון הבית שלי, אבל זה היה מאוד מרשים לראות לאיזו רמות אפשר להגיע עם עיצוב הבטון.
הכתבה השנייה הייתה בנושא של רצפות דקורטיביות עשויות בטון. זה היה ממש מדהים. המרצפות בטון יכולות להגיע במגוון צבעים, ובמגוון עיצובים, וכשרואים את זה לא מאמינים שמדובר בבטון. זה נראה מצוין, בעיקר לחצר. אין לי ספק שאני אעשה בירור לגבי העניין הזה, ואעשה את זה בחצר של הבית בשנה הקרובה.
בגלל שהכתבות עסקו בפן העיצובי, לא מסרו שם פרטים על עסקים בארץ שמתעסקים בתחום, אבל מבירורים שערכתי יש חברות כאלה, לא הרבה. אם אתם בעניין כדאי שתחפשו את הכתבות, ולגבי מציאת חברה שמתעסקת בתחום, חשוב למצוא חברה שמתמחה בבטון וברצפות דקורטיביות. קחו חברה עם ותק וניסיון, כזו שתיתן לכם אחריות על העבודה שלה.
אחת מתופעות הטבע שאינן ניתנות לחיזוי מראש, וגורמות לנזקים ולפגיעות רבות בנפש הן רעידות אדמה. אחרי כל רעידת אדמה גדולה וקטלנית בעולם תוכלו לשמוע בכל ערוצי הטלוויזיה מומחים שבאים ומדברים על כך שישראל אינה ערוכה בצורה טובה לרעידת אדמה, ועל כך שדווקא ישראל שיושבת על השבר הסורי אפריקאי, דווקא היא חייבת להיערך בהתאם למצב מסוג זה.
ובאמת, אני חושבת שאם יש משהו שכל תושבי המדינה יסכימו עליו זה שלא חסרות פה צרות, ושהספיק לנו מאסונות. הרבה מאוד מהבניינים בארץ נבנו בשנות ה 40-50, הם עשויים בטון ואינם בנויים בצורה טובה מספיק למקרה של רעידת אדמה קשה.
הבניין בו אני גרה בתל אביב הוא בן מעל ל 60 שנה, בנוי על עמודים ואני משערת שכמו כל הבניינים בסביבת המגורים שלי, ל יוכל לעמוד ברעש אדמה רציני.
החל מ 1980 קיימת תקנה לבניית בתים בצורה שתתאים גם למצבים של רעידת אדמה, אבל כל מה שנבנה לפני- ויש הרבה- לא עובד בתקן לרעידת אדמה. משרד התמ”ת הוציא תקנה חדשה שנקראת תמ”א 38, אשר כוללת חיזוק מבנים ושיפוצם. על פי תקנה זו כל מבנה שהוקם לפני 1.1.1980 זכאי לעבור את החיזוק. נשאלת השאלה- מי אמור לשלם על חיזוק המבנה?
אז על מנת שהעול הכלכלי הכרוך בחיזוק מבנים לא ייפול על הדיירים, ומהצד השני לא ייפול על העירייה והממשלה, קיים הסדר מול קבלנים אשר אומר בקווים כלליים את הדבר הבא- הקבלן עושה את חיזוק המבנה אשר בדרך כלל כולל כבר גם שיפוץ כללי של הבניין (הוספת מעלית לפעמים), ובתמורה הוא זכאי לבנות על גג הבניין עוד דירות שיהיו שלו.
על מנת שתוכלו לעשות שיפוץ כזה בבניין שלכם חייב להיות רוב של דיירים שתומך בדבר. לרוב זה מאוד משתלם לבעלי הדירות כיוון שחיזוק ושיפוץ המבנה מעלה את ערך הדירות. מי שסובל הם בדרך כלל השוכרים אשר תקופה ארוכה סובלים משיפוצים בבניין.
אם החלטתם לעשות שיפוץ על פי תמ”א 38 חשוב שתיקחו קבלן שמתמחה בעבודות בטון וחיזוק מבנים.
כל פעם לאחר שמתרחשת בעולם רעידת אדמה גדולה עולה השאלה מה יקרה אם תתרחש רעידת אדמה רצינית בארץ. תמיד מציינים את העובדה שאנחנו יושבים ממש על השבר הסורי-אפריקאי ושזה רק עניין של זמן עד שיגיע האסון. אז נכון שרעידות אדמה למרבה הצער אי אפשר לחזות, אבל בהחלט כדאי להיערך בצורה טובה.
על פי כל המחקרים של חברות החדשות שעוסקות בנושא אחת לכמה זמן, מדינת ישראל אינה ערוכה לטפל באסון מסוג זה, והמבנים בארץ שאמנם עשויים ברובם בטון, ישנים מאוד ולא יעמדו ברעידת אדמה רצינית.
הבתים שנבנים היום כבר נבנים על פי סטנדרטים יותר גבוהים, כאלו שמתאימים לתקנים מחמירים יותר, והצפי הוא שהן יוכלו לעמוד ברעידת אדמה חזקה ולא לקרוס.
כיום קיימת תוכנית מתאר ארצית (תמ”א 38), שעוסקת בעידוד של חיזוק מבנים כהכנה לרעידת אדמה אפשרית. התוכנית בעצם מעודדת את דיירי הבניין לבצע שיפוץ בבניין הישן שנעשה על ידי ועל חשבון קבלן שיבנה יחידות דיור נוספות בבניין בתמורה לשיפוץ. תמ”א 38 חל על כל מבנה שהיתר הבניה שלו ניתן לפני 1.1.1980
חיזוק מבנים יכול להיעשות במספר דרכים. ניתן לבצע חיזוק על ידי שימוש במסגרות פלדה, שימוש במסגרות בטון או על ידי קירות הקשחה. ההחלטה לגבי כיצד יעשה חיזוק של מבנה נקבעת על פי המבנה עצמו- על פי הקונסטרוקציה של המבנה, הדרך בה המבנה מעוצב, העלויות ועוד מרכיבים שנכללים בשיקול הכולל.
אך מעבר לתהליך של חיזוק מבנים למבני מגורים, חשוב גם לדאוג לחיזוק מבני ציבור ולחיזוק גשרים.
קיימות הרהב חברות בשוק שמציאות לעשות את החיזוק על פי תמ”א 38. אם החלטתם לעשות את החיזוק בבניין מגוריכם חשוב לבחור חברה מקצועית, בעלת ניסיון רב, שעוסקת בתחום כבר שנים ויכולה להצביע לכם על מבנים בהם עשתה את השיפוץ. תבדקו היטב מה החוזה כולל, ואם אפשר כדאי לכם גם לנסות לדבר עם הדיירים באחד הבניינים אותם שיפצו ולוודא שאכן הקבלן עמד בכל ההתחייבויות שלו ושהעבודה נעשתה לשביעות רצונם של הדיירים.
