מאווררים – זוכרים את המניפה. כן מניפה, פריט שניתן לראותו היום או בתחפושת של פורים או בארצות המזרח הרחוקה בשימוש פעיל. המניפות תיפקדו בתור מאווררים לכל דבר אז בימי העבר. עד לפני שנים לא רבות היה מקבול מאוד שלכל אדם מניפה אישית משלו. הדבר היה בעיקר מצוי בקרב נשים.

המניפה שימשה כמעין מאוורר אישי אשר כל אישה נהגה לעשות בו שימוש על מנת להחיות את עצמה בימים חמים או הביליים בהם לא הייתה תנועות אוויר מספרת או שהלחות הייתה גבוהה. המניפות היו פריט אופנתי לכל דבר, ובתפקידן כמאוורר היו שונות הן באורך, בצבע ובעיטורים אשר היו מצויירים על גוף המניפה (אשר היה עשוי ממעין חומר קשיח כמו בקליט למשל, מתכת או עץ). כמו כן רפרפות המניפה היו בעצמן סוג של אמירה אופנתית אומנותית או אישית כלשהיא וכך היה ניתן להבחין בנשים ממעמדים חברתיים שונים עם עיטורים שונים על רפרפות המניפה כגון טווס ארוך זנב, ציפור בדמות יונק הדבש, עיטורים ללא דמות ממשית וצבעים שונים.

הקידמה הטכנולוגית הביאה עימה את המצאת החשמל, והוא מצידו הביא להמצאת המאוורר. המאוורר תפקידו הוא לייצור משב רוח בעוצמה מסויימת ובכיוון מסויים. השימושים במאוורר מאז המצאתו התרחבו למגוון עצום של תחומים והאמת היא שחלה קפיצת מדרגה טכנולוגית מכיוון אחר לחלוטין – הלו היא המצאת המזגן.

המזגן למעשה שינה לחלוטין את פני הדברים בכל הקשור לעולם המאווררים. אומנם במנוע של המזגן פועל פלופלור המתפקד כסוג של מאוורר, אך שם אין תפקידו לאוורר אדם השוהה מולו. המזגן בשונה מן המאוורר לא רק שגורם לתנועת ותנודת רוח אלא גם ממש מביא לידי קירור או חימום של טמפרטורה של אזור רצוי ומסויים. עוד המצאה משודרגת היא מסך אוויר. מסך אוויר תפקידו לעצור ולמנוע מן האוויר הקר או החם אשר הופק מן המזגן “מלברוח” מהמקום אותו אנו מקררים או מחממם. מסכי אוויר אותם גופים המותקנים מעל דלתות של בתי עסק, חנויות, קניונים ומוסדות ציבור ומטרתם בסופו של יום לחסוך בחשמל ובמאמציו של המזגן שלנו.